אחי נהרג בתאונת דרכים באשמתי

בני נוער רבים מתמודדים עם מצוקות וקשיים שכלל אינן באשמתם או בשליטתם. להלן מובא מקרה של נערה בת 16 שהופיע לראשונה באתר Askpeople וב Rosh1. שירלי קליין, העוסקת בטיפול משפחתי זוגי, מסייעת לבני הנוער באתרים אלו על ידי מתן עצות והכוונת במטרה לעזור להם למצוא פתרון למה שמציק להם. זה מה שהנערה כותבת

יום האחרון לכיתה ח' חזרתי הביתה הייתי אמורה ללכת עם חברות יותר מאוחר לים ולחגוג את סיום הלימודים רציתי להכין עוגה בבית אבל היו חסרים מצרכים אז אחי הגדול בן העשרים מיד התנדב לנסוע למרכז העיר. הוא הלך לאוטו, רציתי לדבר איתו על כמה דברים חשובים אבל החניות על סף סגירה. הוא נכנס לאוטו ונסע זאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו.
אני בחיים לא ישכח איך עברה שעה עברו שעתיים איך הוא לא ענה לטלפון איך עברו שעתיים שכל תרחיש כלל זה שקרה עבר לנו בראש
בסופו של דבר התקשרו עלינו מבית החולים למעשה כשההורים הגיעו לשם כבר לא הייתה בוא רוח חיים
מאז אותם ימים נוראים אני לא מפסיקה לחשוב כי אני יודעת שזה אשמתי, איך זה שבגלל עוגה דפוקה כבר אין לי אח איך זה שבגלל עוגה דפוקה הוא לא יודעת שעברתי לפנימייה לא יצא לי לדבר איתו על זה
אני לא מפסיקה לתהות למה הוא? למה דווקא הוא מת כל כך צעיר?
הוא עמד להתגייס היו לו תוכניות והתוכניות שלי לקחו אותו מהעולם. אם הייתי יודעת שזאת הפעם האחרונה הוא יוצא מהבית הייתי מחבקת אותו אומרת לו תודה מספרת לו כל כך הרבה הייתי אומרת לו 200 פעם אני אוהבת אותך והייתי מעקבת אותו
מאז אני לא כל כך הולכת לבית ספר אני מחסירה המון כבר שלחו עלינו עובדת צוסיאלית לדבר איתי כמה פעם מאז אין לי חשק לכלום מאז אני לא רואה כמעט חברות (לא שאני בטוחה לכמה מהן עדיין יש כוח עליי) אני בוכה כל כך הרבה שנדמה שלא ישארו לי עיניים בסוף
ויותר מהכל אני יודעת שזה שאשמתי

שירלי קליין מעודדת את הנערה להשתחרר מרגשות האשם, מאחר אין היא אחראית כלל למצב.

בת 16 יקרה,

אני שולחת לך תנחומים רבים על מות אחיך בטרם עת, הסיפור שלך נוגע ללב ומאוד עצוב. החוויה שעברת היא טראומטית, קשה, מלווה ברגשות אשם ובשאלות רבות שאין עליהן תשובות. רגשות האשם שלך הם טבעיים ונובעים מתחושת חוסר אונים נוכח העובדה המצערת שאין לנו את היכולת לעצור את הנורא מכול או להחזיר את גלגל הזמן לאחור. יחד עם זאת, חשוב שתביני שאת לא אשמה בדבר ושרגשות אלו הרסניים בעבורך. לכן השתדלי מאוד לא להאשים את עצמך, אלא למצוא את המקום לעודד את עצמך. ברגעים קשים אלו חשוב שתעזרי בסובבים אותך, המשפחה, החברות, מורה שאת סומכת עליה – ואף יועצת בית הספר או עובדת סוציאלית. הם יעזרו לך למצוא את מקומך בתוך הבלבול הנוראי שבו את שרויה כעת. בנוסף לכך, נראה שאת זקוקה לליווי מקצועי צמוד וממושך כדי שתוכלי להתרומם ולהמשיך בחייך. התכנסות בתוך עצמך וניתוק מהשגרה ומן החברה רק יחמירו את מצבך ויקשו עלייך עוד יותר. נכון, אף אחד בעולם לא יוכל להבין את מה שעבר ואת מה שעובר עלייך, אבל אם תאפשרי זאת, תראי שיש הרבה אנשים טובים סביבך שמוכנים לעזור ולתמוך ברגעים קשים – את רק צריכה לאפשר זאת להם.

שלא תדעי עוד צער,

שירלי קליין – מטפלת משפחתית זוגית מוסמכת, מומחית בבני נוער