אני מאד אוהבת את הצבע הירוק, מחמיא, מרענן ואקולוגי.
אבל כשזה מגיע לדשא ירוק, ועוד של שכן, זה עלול להיות בעייתי.

דפי ושרון גרו בבית גדול עם גינה, לא רעה בכלל, אבל הם פחות ראו אותה.
בעיקר היו עסוקים במה קורה אצל אחרים.

דפי התלוננה, שהבעל של ליבי כל היום מסמס לה ומתקשר אליה, ושרון שלה לא.
היא גם שמה לב שהכוהנים כל הזמן יוצאים לחופשות ללא הילדים, הם בקושי נוסעים לצפון.
שרון אף פעם לא מפתיע אותה, וזה ממש לא נעים כשמיכל משוויצה בעגילים החדשים שחיכו לה בחדר העבודה, אפילו שאין לה יום הולדת.
מהאינסטגרם שלה היא כבר ממזמן יצאה, הקינאה אכלה אותה.

שרון ישב, שתק, הקשיב לתלונות המוכרות שלה, ויצא למתקפה.

כמה מיכל מטופחת כל הזמן, גם כשהיא רק יוצאת עם הכלבה.
היא, לעומתה, מתלבשת בעיקר עם מה שנח, ישנה בסמרטוטים במקום פיג'מה,
וגם לצבוע את השיער לא מקפידה.
הוא רואה את הכל, שלא תחשוב.
וגם רואה כמה אבי מבסוט תמיד להזמין את החבר'ה לעל האש.
הבית שלהם ממש נקי ונעים. הוא, לעומת זאת, מתבייש לארח.
היה לשרון עוד הרבה מה לומר, הם שיתפו והישוו,
ובעיקר קינאו במה יש לאחרים סביבם ולהם אין.
המבט שלהם לחלוטין פנה החוצה.
ביקשנו לשנות את ההסתכלות, להתבונן פנימה.

לצאת מהשוואות ולהתמקד ביתרונות והחוזקות של כל אחד מהם.

לחפש את מה שכן עובד, מרגש, ומזין את הקשר.
הדשא של השכן יהיה ירוק יותר אם נתבונן מהצד, הבטחתי.
כשמשנים נקודת מבט, לפעמים מלמעלה, הוא דווקא צהוב ויבש.

אחרי חודשיים של מפגשים הם לא השתנו, אלא שינו את הבחירות במה להתמקד.
הדשא של השכן אכן ירוק יותר, אבל להם זה כבר לא משנה.
הם מעדיפים להשקות ולהשקיע בזוגיות הפורחת שלהם…

מרגישים שאצל אחרי זה יותר?
מזמינה אתכם לטיפול שיאפשר לכם להתחיל לקנא בעצמכם😊